נס על הקרח
| אירוע | סיבוב הגמר, אולימפיאדת החורף לייק פלאסיד 1980 | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||
| תאריך |
22 בפברואר 1980  | ||||||
| מיקום | האצטדיון האולימפי (אנ'), לייק פלאסיד (אנ'), ניו יורק | ||||||
| צופים | 8,500 | ||||||
  | |||||||
נס על הקרח (באנגלית: Miracle on Ice) הוא הכינוי המקובל, בעיקר בארצות הברית, למשחק הוקי קרח שהתקיים ב-22 בפברואר 1980 בין נבחרות ארצות הברית וברית המועצות במסגרת בית הגמר של טורניר ההוקי קרח באולימפיאדת לייק פלאסיד (1980). נבחרת ארצות הברית, שהורכבה משחקני מכללות אלמונים, הדהימה את נבחרת ברית המועצות שנחשבה לנבחרת הטובה בעולם וניצחה אותה 4:3. התוצאה סייעה לארצות הברית לזכות במדליית זהב מפתיעה, ודחקה את הסובייטים למדליית הכסף.
המשחק נחשב למכונן בהיסטוריה של ההוקי קרח הבינלאומי ושל ההוקי קרח בארצות הברית בפרט. כחלק מחגיגות 100 שנה להיווסדה, בחרה התאחדות ההוקי קרח הבינלאומית (IIHF) את המשחק לסיפור הגדול ביותר בהוקי הבינלאומי ב-100 שנות קיומה.
המשחק מכונה כך בשל מטבע לשון שטבע שדר הטלוויזיה אל מייקלס ששידר את המשחק ברשת ABC, כששאל בשידור כשהשעון תיקתק את 5 השניות האחרונות: ”האם אתם מאמינים בנסים? כן!”.
הרקע למשחק ולטורניר האולימפי
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברית המועצות הגיעה לטורניר האולימפי כאלופת ארבע האולימפיאדות הקודמות וכמועמדת ברורה למדליית הזהב. במהלך שנות ה-70 הוכיחה נבחרת ברית המועצות שהיא שולטת ביד רמה בהוקי הבינלאומי ויכולה להתמודד גם עם שחקנים מקצוענים מה-NHL ואף לעלות עליהם.
במהלך 1979, כהכנה לאולימפיאדה, סיירה נבחרת ברית המועצות בצפון אמריקה וקיימה 9 משחקי ראווה מול קבוצות NHL, וניצחה ב-5 מהם.
בסגל של נבחרת ברית המועצות נכללו באותה עת השחקנים הגדולים בתולדותיה, כגון השוער ולדיסלב טרטיאק, המגינים ויאצ'סלב פטיסוב וסרגיי סטריקוב, והחלוצים בוריס מיכאילוב, ולרי חרלמוב, אלכסנדר מאלצב וסרגיי מקארוב.
נבחרת ארצות הברית הורכבה משחקנים צעירים ותלמידי מכללות, שנבחרו לאחר מבחנים שערך המאמן, הרב ברוקס. גילם הממוצע של שחקניה היה 22 בלבד. רק שחקן אחד בסגל האמריקאי היה בעל ניסיון אולימפי אחרי ששיחק באולימפיאדת אינסברוק (1976).
האווירה בין שתי המדינות הייתה מתוחה והיריבות המסורתית הייתה בשיאה, שכן הייתה זו אחת מתקופות השיא של המלחמה הקרה. בנוסף, נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר שקל להחרים את אולימפיאדת הקיץ במוסקבה בהמשך השנה, כמחאה על הפלישה הסובייטית לאפגניסטן (חרם שאכן התרחש בסופו של דבר).
במשחק המבחן האחרון לפני האולימפיאדה נפגשו שתי הנבחרות במדיסון סקוור גארדן בניו יורק, וברית המועצות הביסה בקלות את ארצות הברית 10:3.
שיטת המשחקים באולימפיאדה
[עריכת קוד מקור | עריכה]12 נבחרות השתתפו בטורניר האולימפי כאשר הן מחולקות לשני בתים בני 6 נבחרות כל אחד. הנבחרות שיחקו זו מול זו בשיטת ליגה, כאשר שתי הראשונות בסיום כל בית עולות לבית גמר שיקבע את המיקום הסופי ואת חלוקת המדליות. התוצאה בין שתי העולות מכל בית נגררה איתן אל בית הגמר, כך שבבית הגמר שיחקה כל נבחרת שני משחקים בלבד מול העולות מהבית האחר. לא התקיימו שלבי נוקאאוט.
הטורניר האולימפי – שלב הבתים
[עריכת קוד מקור | עריכה]שתי הנבחרות שיחקו בשלב הראשון בבתים נפרדים. הבית של ארצות הברית כלל גם את נבחרות שוודיה, צ'כוסלובקיה, מערב גרמניה, רומניה ונורווגיה. הבית של ברית המועצות כלל גם את קנדה, פינלנד, הולנד, פולין ויפן.
ההגרלה הועידה לאמריקאים כבר בהתחלה את המשחקים הקשים ביותר, מול שתי הנבחרות שנחשבו למועמדות לעלות לבית הגמר – צ'כוסלובקיה ושוודיה. במשחק הראשון מול שוודיה הפגינו האמריקאים רמה גבוהה של משחק קבוצתי ומשחק כוח חסר פחד, שהפתיע את השוודים; למרות זאת פיגרו האמריקאים 2:1 עד לדקת הסיום. כנהוג בהוקי קרח, הוציאו האמריקאים את השוער ג'ים קרייג והכניסו מחליק נוסף, בניסיון נואש להשוות; הניסיון עלה יפה, ו-27 שניות לסיום השוו האמריקאים וחילצו תיקו 2:2. במשחק השני מול צ'כוסלובקיה, שנחשבה לנבחרת השנייה בטיבה בעולם אחרי הסובייטים, המשיכו האמריקאים להפגין רמה גבוהה והדהימו את הצ'כוסלובקים בניצחון גדול 7:3. במשחקים הבאים ניצחו האמריקאים את נורווגיה 5:1, את רומניה 7:2 ואת מערב גרמניה 4:2, ועלו לבית הגמר ביחד עם שוודיה. שתיהן גררו איתן את תוצאת התיקו ביניהן.
בבית השני, כצפוי, דהרה נבחרת ברית המועצות אל המקום הראשון עם חמישה ניצחונות, חלקם גבוהים באופן מיוחד. הסובייטים ניצחו את יפן 16:0, את הולנד 17:4, את פולין 8:1, את פינלנד 4:2 ואת קנדה 6:4. יחד עם הסובייטים עלתה פינלנד לבית הגמר.
המשחק בין ארצות הברית וברית המועצות התקיים במסגרת המחזור הראשון של בית הגמר.
מהלך המשחק
[עריכת קוד מקור | עריכה]
המשחק התקיים באולם "פילדהאוס" בלייק פלאסיד, האולם שאירח את כל אירועי ההוקי קרח וההחלקה האמנותית באולימפיאדה, לעיני 8500 צופים שמילאו אותו לחלוטין.
רשת ABC ששידרה את המשחק בחרה לא לשדר אותו בשידור חי בארצות הברית בשל שעת ההתחלה שלו – 5 בערב לפי שעון החוף המזרחי, ושידרה אותו בשידור מוקלט בשעת השיא מספר שעות מאוחר יותר. ניסיונות לדחות את המשחק ל-8 בערב עלו בתוהו בשל סירוב המשלחת הסובייטית, בטענה שהמשחק משודר ישירות לברית המועצות ושבמקרה של דחייה הוא יתחיל ב-4 לפנות בוקר לפי שעון מוסקבה.
השליש הראשון
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסובייטים עלו ליתרון כ-9 דקות מהפתיחה משער של החלוץ ולדימיר קרוטוב, אולם האמריקאים השוו כ-3 דקות לאחר מכן משער של באז שניידר, השחקן היחיד שהיה בעל ניסיון אולימפי קודם בקבוצה, שהכניע את ולדיסלב טרטיאק בחבטה אלכסונית חזקה.
לחץ סובייטי בהמשך השליש הביא לסדרה של חבטות לשער של ג'ים קרייג, שהביאו שער של סרגיי מקארוב 2 דקות ו-26 שניות לסיום השליש, שהעלה את הסובייטים ליתרון מחודש.
בשניות האחרונות של השליש, בעיצומו של לחץ סובייטי, התנהל שחקן אמריקאי עם הדיסקית באזור מחצית הזירה, וחבט משם חבטה נואשת לכוון השער הסובייטי. באופן בלתי צפוי, אף על פי שהחבטה הייתה קלה יחסית, שמט ולדיסלב טרטיאק את הדיסקית, והחלוץ האמריקאי מרק ג'ונסון חבט אותה לתוך השער והשווה ל-2:2 ממש בשנייה האחרונה של השליש.
החלפתו של ולדיסלב טרטיאק
[עריכת קוד מקור | עריכה]מיד לאחר השער המשווה של ג'ונסון החליט המאמן הסובייטי, ויקטור טיחונוב, על החלפתו של ולדיסלב טרטיאק בשל הטעות שגרמה לשער השוויון. ההחלפה הייתה משפילה במיוחד כיוון שהיה זה רק השליש הראשון של המשחק, ועד סיומו נותרה שנייה אחת בלבד.
השחקנים משני הצדדים היו המומים מהחלפתו של טרטיאק, כפי שהעידו לאחר המשחק. כך גם הקהל האמריקאי. טרטיאק כבר נחשב לאגדה בהוקי העולמי, ולשם דבר גם בקרב האוהדים בצפון אמריקה בעקבות ביצועיו בסדרת הפסגה, בגביע קנדה ובמשחקים נוספים בצפון אמריקה. בעיני רבים הוא נחשב לשוער הטוב בעולם. הציפייה הייתה שיחזור לקראת פתיחת השליש השני למרות הטעות, אך לא כך היה.
לאחר המשחק יצא טרטיאק בביקורת פומבית על טיחונוב, וטען כי החלפתו גרמה להפסד במשחק ולהפסד מדליית הזהב האולימפית. שנים מאוחר יותר הודה בכך גם טיחונוב עצמו, שהגדיר את החלפתו של טרטיאק "הטעות הגדולה ביותר בקריירה שלי".
במקומו של טרטיאק עמד בשער עד סוף המשחק שוער המשנה, ולדימיר מישקין.
השליש השני
[עריכת קוד מקור | עריכה]כבר בתחילת השליש השני הורחק האמריקאי ג'ון הרינגטון ל-2 דקות כיוון שאחז בידיו בשחקן סובייטי. הסובייטים ניצלו את היתרון המספרי שלהם, ואלכסנדר מאלצב ניצל איבוד דיסקית של האמריקאים שניסו להעביר את זמן העבירה, ובהתקפה מתפרצת מול ג'ים קרייג העלה אותם ל-3:2 כשחלפו 2 דקות ו-18 שניות מפתיחת השליש.
עד סיום השליש המשיכו הסובייטים ללחוץ. הם חבטו בשליש השני 12 פעמים אל השער האמריקאי, לעומת 2 חבטות בלבד של האמריקאים לשער הסובייטי. למרות הלחץ, לא הובקעו עוד שערים בשליש השני.
השליש השלישי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסובייטים לחצו גם בדקות הראשונות של השליש השלישי, אולם עבירה של הסובייטי ולדימיר קרוטוב, שהרים יתר על המידה את מקל ההוקי שלו כדי לתקל שחקן אמריקאי, גרמה להרחקתו ל-2 דקות. היתרון המספרי איפשר לאמריקאים לצאת ולתקוף, וממש עם סיום 2 דקות ההרחקה הצליח מרק ג'ונסון לנצל טעות קשה של סרגיי סטריקוב, שאיבד את הדיסקית קרוב לשערו, ולכבוש מקרוב את שערו השני במשחק כדי להשוות שוב, ל-3:3.
פחות מדקה וחצי לאחר מכן מצא עצמו הקפטן האמריקאי, מייק ארוזיונה, עם הדיסקית מול השער הסובייטי. ארוזיונה ניצל את העובדה שמגן סובייטי עבר בינו לבין השער והסתיר לשוערו את המתרחש, והחדיר את הדיסקית אל פינת שערו של מישקין כדי להעלות את האמריקאים ליתרון 4:3 כשנותרו בדיוק 10 דקות למשחק.
הסובייטים תקפו בניסיון להשוות, אך ניכר היה כי ההתקפות שלהם הופכות לפחות ופחות מסודרות והחבטות שלהם לשער האמריקאי לנואשות. כל שהשיגו היה חבטה של סרגיי מקארוב שפגעה בקורת שערו של ג'ים קרייג. בניגוד לטקטיקה המקובלת במקרה של פיגור בדקה האחרונה, המאמן טיחונוב לא הוציא את השוער מישקין כדי להכניס מחליק נוסף בניסיון להשוות.
השניות האחרונות של המשחק לוו בספירה לאחור של הקהל. השדר אל מייקלס ששידר את המשחק ברשת ABC טבע את המשפט שנתן למשחק את כינויו, כששאל בשידור כשהשעון תיקתק את 5 השניות האחרונות: "האם אתם מאמינים בנסים? כן!" הפרשן שלצידו, שוער העבר קן דריידן, הוסיף: "לא ייאמן!"
נתונים סטטיסטיים בסיסיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- חבטות לשער: ברית המועצות 39, ארצות הברית 16.
- דקות הרחקה בשל עבירות: ברית המועצות 6, ארצות הברית 6.
- ניצול יתרונות מספריים בשל הרחקות שחקן יריב: ברית המועצות 1 מ-2, ארצות הברית 1 מ-2.
הסגלים המלאים במשחק
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאמן: הרב ברוקס
| מספר | עמדה | שם | גיל | מכללה |
|---|---|---|---|---|
| 1 | שוער | סטיב ג'נסאק | 22 | אוניברסיטת בוסטון |
| 3 | מגן | קן מורו[ט 1] | 23 | בולינג גרין |
| 5 | מגן | מייקל רמזי[ט 1] | 19 | אוניברסיטת מינסוטה |
| 6 | מגן | ביל בייקר (קפטן חלופי) | 22 | אוניברסיטת מינסוטה |
| 8 | חלוץ אגף ימני | דייב סילק[ט 1] | 21 | אוניברסיטת בוסטון |
| 9 | חלוץ מרכזי | ניל ברוטן | 20 | אוניברסיטת מינסוטה |
| 10 | חלוץ מרכזי | מרק ג'ונסון[ט 1] | 22 | אוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון |
| 11 | חלוץ אגף ימני | סטיב כריסטוף | 21 | אוניברסיטת מינסוטה |
| 15 | חלוץ מרכזי | מרק ולס | 21 | בולינג גרין |
| 16 | חלוץ מרכזי | מרק פבליץ' | 21 | אוניברסיטת מינסוטה-דולות' |
| 17 | מגן | ג'ק אוקלהאן | 22 | אוניברסיטת בוסטון |
| 19 | חלוץ אגף ימני | אריק סטרובל | 21 | אוניברסיטת מינסוטה |
| 20 | מגן | בוב סוטר | 22 | אוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון |
| 21 | חלוץ אגף שמאלי | מייק ארוזיונה (קפטן) | 25 | אוניברסיטת בוסטון |
| 23 | חלוץ אגף ימני | דייב כריסטיאן | 20 | אוניברסיטת צפון דקוטה |
| 24 | חלוץ אגף שמאלי | רוב מקלאנהאן[ט 1] | 22 | אוניברסיטת מינסוטה |
| 25 | חלוץ אגף שמאלי | באז שניידר | 25 | אוניברסיטת מינסוטה |
| 27 | חלוץ אגף שמאלי | פיל ורקוטה | 22 | אוניברסיטת מינסוטה |
| 28 | חלוץ אגף ימני | ג'ון הרינגטון | 22 | אוניברסיטת מינסוטה-דולות' |
| 30 | שוער | ג'ים קרייג[ט 1] | 22 | אוניברסיטת בוסטון |
מאמן: ויקטור טיחונוב
| מספר | עמדה | שם | גיל | מועדון |
|---|---|---|---|---|
| 1 | שוער | ולדימיר מישקין | 24 | דינמו מוסקבה |
| 2 | מגן | ויאצ'סלב פטיסוב[ט 1] | 21 | צסק"א מוסקבה |
| 5 | מגן | וסיל פרווחין | 24 | דינמו מוסקבה |
| 6 | מגן | ולרי וסילייב (קפטן חלופי) | 30 | דינמו מוסקבה |
| 7 | מגן | אלכסיי קסטונוב[ט 1] | 20 | צסק"א מוסקבה |
| 9 | חלוץ אגף שמאלי | ולדימיר קרוטוב | 19 | צסק"א מוסקבה |
| 10 | חלוץ אגף ימני | אלכסנדר מאלצב | 30 | דינמו מוסקבה |
| 11 | חלוץ אגף ימני | יורי לבדייב | 28 | קריליה סובייטוב מוסקבה |
| 12 | מגן | סרגיי סטריקוב | 21 | צסק"א מוסקבה |
| 13 | חלוץ אגף ימני | בוריס מיכאילוב (קפטן)[ט 1] | 35 | צסק"א מוסקבה |
| 14 | מגן | זינטולה ביליאלטדינוב | 24 | דינמו מוסקבה |
| 16 | חלוץ מרכזי | ולדימיר פטרוב[ט 1] | 32 | צסק"א מוסקבה |
| 17 | חלוץ אגף שמאלי | ולרי חרלמוב[ט 1] | 32 | צסק"א מוסקבה |
| 19 | חלוץ אגף ימני | הלמוטס בלדריס | 27 | צסק"א מוסקבה |
| 20 | שוער | ולדיסלב טרטיאק[ט 1] | 27 | צסק"א מוסקבה |
| 22 | חלוץ מרכזי | ויקטור ז'לוקטוב | 26 | צסק"א מוסקבה |
| 23 | חלוץ אגף ימני | אלכסנדר גוליקוב | 27 | דינמו מוסקבה |
| 24 | חלוץ אגף ימני | סרגיי מקארוב | 21 | צסק"א מוסקבה |
| 25 | חלוץ מרכזי | ולדימיר גוליקוב | 25 | דינמו מוסקבה |
| 26 | חלוץ אגף שמאלי | אלכסנדר סקבורצוב | 25 | טורפדו גורקי |
המחזור האחרון של בית הגמר
[עריכת קוד מקור | עריכה]עקב שיטת המשחקים, הניצחון המפתיע של ארצות הברית לא הבטיח לה את מדליית הזהב, ולמעשה לא הבטיח לה כל מדליה במקרה של הפסד מול פינלנד במחזור האחרון של בית הגמר. כדי להבטיח את מדליית הזהב היה על האמריקאים לנצח את פינלנד.
גם הפעם נקלעו האמריקאים לפיגור 2:1, אולם הצליחו להפוך את המשחק, לנצח 4:2 ולזכות במדליית הזהב. הסובייטים, שקיוו להפסד אמריקאי, הביסו את שוודיה 9:2, אולם נאלצו להסתפק במדליית הכסף.
לאחר האולימפיאדה והשפעת ה"נס על הקרח"
[עריכת קוד מקור | עריכה]
משחק ה"נס על הקרח" סייע רבות להשתלבות של שחקנים אמריקאים ב-NHL, שעד אז נחשבה כמעט בלעדית לנחלת שחקנים קנדים. מתוך 20 השחקנים בסגל האמריקאי לאולימפיאדה, 13 הגיעו ל-NHL, כשחמישה מהם ניהלו קריירות NHL ארוכות עם למעלה מ-500 משחקים, ושלושה שיחקו יותר מ-1,000 משחקי NHL.
המאמן האמריקאי, הרב ברוקס, אימן אף הוא ב-NHL, בתוצאות מעורבות. הוא חזר לאמן בהוקי הבינלאומי באולימפיאדת נאגנו (1998) כשאימן את נבחרת צרפת, וחזר לאמן את נבחרת ארצות הברית באולימפיאדת סולט לייק סיטי (2002) כשהוא מוביל אותה למדליית הכסף. ברוקס נהרג בתאונת דרכים ב-2003, ושמו של אולם "פילדהאוס" בלייק פלאסיד, בו שוחק משחק ה"נס על הקרח", הוסב ל-Herb Brooks Arena לזכרו.
הקפטן, מייק ארוזיונה שכבש את שער הניצחון במשחק, פרש מיד לאחר האולימפיאדה באומרו שהשיג את כל מטרותיו.
החלוץ האמריקאי ניל ברוטן זכה לפני האולימפיאדה באליפות ה-NCAA במדי נבחרת אוניברסיטת מינסוטה. לאחר האולימפיאדה ניהל קריירת NHL עשירה במהלכה זכה בגביע סטנלי במדי ניו ג'רזי דווילס ב-1995. בכך הפך לשחקן היחיד בהיסטוריה שזכה באליפות ה-NCAA, במדליית זהב אולימפית ובגביע סטנלי.
המגן האמריקאי קן מורו הצטרף מיד לאחר האולימפיאדה לקבוצת ניו יורק איילנדרס מליגת ה-NHL, ובסיום אותה עונה זכה איתה בגביע סטנלי. בכך הפך לשחקן הראשון שזוכה במדליית זהב אולימפית ובגביע סטנלי באותה שנה. מורו המשיך וזכה עם האיילנדרס בגביע סטנלי גם בשלוש העונות הבאות, והשלים בכך ארבע זכיות רצופות באליפות ה-NHL.
מרק ג'ונסון, שכבש שני שערים במשחק, ניהל לאחר האולימפיאדה קריירת NHL ארוכה כשחקן, והפך גם לשיאן ההופעות הבינלאומיות של נבחרת ארצות הברית (151) ולמבקיע המצטיין שלה בכל הזמנים (146 נקודות). עם פרישתו ממשחק פנה לאימון. הוא אימן את נבחרת הנשים של ארצות הברית באולימפיאדת ונקובר (2010) וזכה איתה במדליית הכסף.
כל חברי הנבחרת, בראשות הקפטן ארוזיונה, הדליקו את הלפיד האולימפי בטקס הפתיחה של אולימפיאדת סולט לייק סיטי (2002) כשהם לבושים במדי המשחק.
נבחרת ברית המועצות המשיכה לשלוט בהוקי הבינלאומי עד שהתפרקה עם התפרקות ברית המועצות ב-1991. החל מ-1989, עם נפילת מסך הברזל, עברו כוכבים סובייטים רבים לשחק ב-NHL, כולל חמישה ששיחקו במשחק ה"נס על הקרח". ויאצ'סלב פטיסוב היה בעל קריירת ה-NHL הארוכה מביניהם, כשפרש בסוף עונת 1998.
המאמן הסובייטי, ויקטור טיחונוב, נשאר מאמן נבחרת ברית המועצות למרות הכישלון בלייק פלאסיד, עד התפרקותה ב-1991. הוא המשיך ואימן את נבחרת חבר המדינות ואת נבחרת רוסיה עד 1994.
השוער ולדיסלב טרטיאק פרש במפתיע ממשחק פעיל ב-1984 בגיל 32 בלבד, כאשר הסברה הרווחת היא שהסכסוך הפומבי שלו עם טיחונוב – שהיה מאמנו גם בקבוצת צסק"א מוסקבה – בעקבות החלפתו במשחק ה"נס על הקרח", היה אחד הגורמים לפרישתו. לאחר הפרישה הפך למאמן שוערים מוערך, נבחר לחברות בדומה של רוסיה ומכהן מאז 2006 כיושב ראש פדרציית ההוקי הרוסית. בטקס הפתיחה של אולימפיאדת סוצ'י (2014) היה אחד ממדליקי הלפיד האולימפי.
ב-2008, לרגל 100 שנים להיווסדה, בחרה פדרציית ההוקי קרח הבינלאומית (IIHF) את 100 האירועים הגדולים של ההוקי קרח הבינלאומי לאורך שנות קיומה. משחק ה"נס על הקרח" זכה במקום הראשון.
בתרבות הפופולרית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- סרט טלוויזיה בשם "נס על הקרח" (Miracle On Ice) הועלה ברשת ABC ב-1981. בסרט כיכבו קרל מלדן בתפקיד המאמן האמריקאי הרב ברוקס וסטיב גוטנברג בתפקיד השוער ג'ים קרייג.
- סרט דוקומנטרי בשם "האם אתם מאמינים בנסים?" הועלה ברשת HBO ב-2001 בקריינותו של ליב שרייבר.
- סרט קולנוע בשם "נס" (Miracle) בהפקת אולפני וולט דיסני יצא לאקרנים ב-2004, בכיכובו של קורט ראסל בתפקיד המאמן הרב ברוקס. זהו העיבוד המצליח והמפורסם ביותר לסיפורו של משחק ה"נס על הקרח". השדר אל מייקלס, ששידר את המשחק וטבע את המשפט המפורסם "האם אתם מאמינים בנסים? כן!" שיחק בסרט בתפקיד עצמו, ושיחזר בו את קטעי השידור שלו. עם זאת, קולו בשניות האחרונות למשחק - כולל אותו משפט - נלקח מהשידור המקורי, כדי ללכוד את הרגש האותנטי שמייקלס העביר באותו רגע. הסרט הוקדש להרב ברוקס, שתאונת הדרכים שהביאה למותו התרחשה סמוך לסיום הצילומים.
- "על נסים ואנשים" (Of Miracles and Men), פרק בסדרת הסרטים הדוקומנטריים "30 על 30" של רשת ESPN, הועלה לראשונה ב-2015. בניגוד לעיבודים הקודמים, הוא הוקדש דווקא לזווית הסובייטית של סיפור המשחק.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מדוע הם קוראים לזה נס?, באתר ABC Sports